נמסר מארגון המאתר חיה מיוחדת, כי היא יצאה מהכלוב הבטוח שלה ונראיתה כשהיא מלכחת עשב בשדות ההרים הגבוהים בצידי מיני דרכים וארצות.

כן, בטח שמעתם על החיה המוזרה הזאת, מסתבר שאין לה רעמה ולא שאגה ולא קצף בשינייה ולא דרוכה היא עלי קרב… אלא היא מרוצה מצבה בו קיימת, מצב של חוסר ושל ללא, המצב מכונה אמורפיות תרבותית.

כשהעם שלנו יתאחד בלמצוא אותה חיה, אז היא תיהפך לנסיכה איכותית ממש. כרגע היא סתם.

חוסר ליכוד וחוסר של אכפתיות וחוסר של רצון לעזור לזולת, הם המגדירים את מצבה של החיה כעת. ובשביל להפוך את אותה חיה לחיה ולא לרדודה, צריך להטמיע בעם את החשיבות לחיבור בין האחד לשני. לשינוי השסע והקירוע.

ועד שנהפך אנו ל… נפש חיה, וכל עוד מסך לוהט חוצה בינינו, וכשייפעת אור נחתמה מעין כל אדם, הסיכויים לאיחוד העם תלויים אך ורק, כן, ממש אך ורק… בך!!!

אז מה פתאום מחיה נעלמת נהפך הסיפור לעניין אחדות העם הנעלמה?! הדבר פשוט ומסביר עצמו: אחדות העם תמיד גרמה לטוב מכל הבחינות, כלכלית ותרבותית ובריאותית ומה בעצם לא, ולאורך שנות אלפי שנים בו מתקיים עמינו , כך הראה לי המרצה באוניברסיטה באחד מימי הלימוד הגועשים, טבלה, המכילה כל שנות אלפיים שנים אחרונים, בו נראה בבירור כי בכל זמן בו לא מאוחדים היינו, טרף לשיני החיה שמעבר לגבולות היינו, אז השאלה היא…. נפש חיה או… טרף לחיה?

אז אתה מבין שזה הכל תלוי בעצם… בצעד הראשון שלנו… בעצם… שלך!? שינוי אקלים פנימי

ההתרשמות לא איחרה לבוא, האם הייתה מהופנטת ממש והורגשה בה תזזית של נחת ורוגע קבועה, הבת, נערה בת 18, חציה מסוממת למשעי וחצי ערה דיה לזריקת כל עול ממנה, זימנה עצמותיה מול לחלון במרוודי הבניין בה גרה. כן, זה יכול להישמע סיפור על החיים, על דרמות ועל מצבים במשפחה המתחרים…. אך לא לזאת המטרה הבאנו קטע זה, אלא להצביע על מהלך אחר וקצת, שונה מעט, מסתבר כי מחקרים אחרונים מאוד, אינם מגולים כל כך לאנושות, מלמדים על תופעה בת אלפי שנים המתחדשת לה כמעה, תופעת שינוי האקלים,… הפנימי!!!

מה, לא שמעתם על תופעה בשם זה כלל… בכלל?!

אז הנה, מסתבר כי אם אדם פונה לזולת, לכל אדם, ומנסה ליצור עימו קשר של חיבור או תקשורת בונה או דומה אחר, מייד מופיעה ומזדמנת לה משוואה חדשה שממנו תדיר יהיה הוא במציאות חדשה.

הנה, נסה בוקר אחד ל… הקדים שלום לשכן, לתת זכות קדימה לרכב העוקף, לרשום עצמך אחרון בטור ל…

האמת, פעם כל זה היה באמת בעמינו קורה, לכל אחד היתה הרגשה של ערבות ואחדות עם כל אחד, עד שהרגשה זו הסתלקה מחיינו ממש!!!

אז מה אתה אומר , מחר אתה נותן בשקט לעקוף אותך?.. או להקדים קידת בוקר צח לשכנים ולשכנה??

ואולי כך נוכל להתחיל ולהקדיש מחדש את… מדינת החיבור שבלבנו, ומחדש?