בקורס מכ"ים  "שבטה" 1961 זכיתי לחגוג את חג הפסח הראשון שלי. עד אז היינו חוגגים מדי שנה עם ההגדה הקיבוצית של פסח בנוסח "תנועת העבודה".

את החג הזה חגגנו בערבוביה של בני משקים מהנח"ל,יחד עם חניכי בה"ד 12 ומחלקה דתית.

עד היום אני מקבל "עור ברוז"  שאני נזכר אייך הדתיים "הרימו את התקרה" של חדר האוכל הצבאי בשירה שלהם של "אחד מי יודע". לראשונה טעמתי אז לאן מכוונת אותנו ההגדה של פסח.

מהפסח הזה לא חזרתי בתשובה, הוא היה אבן דרך למפגש שלי עם חכמת הקבלה  שהרחיבה והעמיקה אצלי את ההבנה וההרגשה בקשר לחגי ישראל בכלל ופסח בפרט, המדברים על השינויים בפנימיות האדם ולא על היסטוריה אנושית:

פסח מסמל את תחילתו של השלב הבא בהתפתחות החיבור האנושי שבה מתעורר בנו הרצון לצאת מהחיבור האגואיסטי  הטבעי שלנו הדואג רק לעצמו [מצרים] ולהתחבר עם האחרים בדרגה שמעליה הנקראת השפעה- נתינה לזולת ללא קבלת שכר לאגו. זו נקרא כניסה למצריים.

בתחילה במצריים מרגישים טוב  בחיבור ולכן לא מרגישים כעבדים. אבל בשלב הבא שגדלותו של החיבור האגואיסטי יורדת בעינינו אנחנו רוצים כבר להיפטר ממנו ורואים שלא יכולים- אנחנו נעשים עבדים במצריים.

הבריחה ממצרים [מהאגו]  לארץ ישראל [להשפעה] מצטיירת בלבו ובמוחו של האדם כדרך ארוכה בים ובמדבר בגלל שעדיין רוצים לעצמנו בלבד, אבל מתפללים עבור השינויים שיבואו  [מ"ן במדבר]

רק אחרי שהאדם עובר את כול הדרך הזו ומגיע לארץ ישראל הוא משיג את השלב הבא של התפתחותו וממנה לא יחזור לאחור. לשלב הייחודי [יהודי]  הזה, זכו בעבר ויזכו רק יחידי סגולה.

לכן הם חייבים לממשו ולהעבירו לעולם כולו. על זה כתב כבר הרמ"ק (1570-1522) כשהיהודים יקימו מדינה משלהם, העמים יהפכו לאויבי ישראל. המאורעות יתחילו להשתנות כשהאנושות בכללה תשתנה בעצמה.

מאמץ קטן לכיוון הטוב – העולם הופך להיות טוב יותר. מאמץ קטן לכיוון הרע – העולם הופך להיות רע יותר. הבחירה הזו היא חופש הבחירה האמיתי לאדם באשר הוא אדם.