מטופלים הנמצאים במצב בו הם מרותקים למיטה בין אם בשל תאונה או אירוע מוחי או בשל זקנה סובלים מבעיות רבות החל מפצעי לחץ, בעיות מעיים, זיהומים תכופים: בגלל תנוחת הישיבה / השכיבה, לדוגמא זיהומים בדרכי הנשימה הנוצרות משום שהריאות אינן יכולות להתנפח באופן מלא בכל נשימה. בגלל השימוש לאורך זמן בחיתולים נוצרות בעיות בדרכי השתן. ישנו גם סיכון גבוה למחלה נפשית: דיכאון ובדידות כמו גם תחושת חוסר אונים ותלות באחר עלולות ליצור קשיים נפשיים חמורים. לכן חשוב גם במקרים בהם המטופל מטופל על ידי עובד סיעודי בתשלום להשלים לו את הצורך באהבה, אכפתיות ותשומת לב. לחזק חברויות אם יש כאלו ולספק לו או לה חברות תכופה ואמפתיה שיכולים לסייע מאוד בחוסן הנפשי והתמודדות עם סכנות נפשיות אלו.

ריתוק למיטה עלול לגרום גם לנדודי שינה בשל המצב הקבוע במיטה שעלול ליצור חווית שינה גרועה. בעיות נוספות הנובעות מהעדר הפעילות יכולות לכלול אובדן תיאבון, אובדן עניין ומשמעות בחיים, ירידה בכל התפקודים הגופניים והנפשיים. מכלול הבעיות האלו יוצרות אתגרים משמעותיים למטפלים – השחיקה והשגרה היומיומית גובה מחיר נפשי ופיזי מהמטפל עצמו. שמירה תכופה על ההיגיינה האישית, מתן התרופות הנכונות, הגשת המזונות המתאימים, הקפדה על פעילות גופנית קבועה וכל זאת תוך כדי שמירה על יחס חברי ואמפתי לחולים הם רק חלק מהיסודות הבסיסיים הנדרשים בטיפול. מעבר לאמור לעיל, יש להפוך פיזית את המטופל במיטה כל 2-4 שעות כדי למנוע פצעי לחץ  מסביב לשעון, לאפשר את ניקוי דרכי הנשימה, לספק הזנה דרך צינורות, לחבוש ולטפל בפצעים בעור, אם צריך אז גם טיפול בקטטר השתן ובעיות נוספות שעלולות להיווצר במצבים רפואיים מורכבים יותר. אחד האמצעים המסייעים מאוד במצבים כאלו היא מיטה סיעודית החוסכת הרבה מחוסר הנוחות של המטפל ומצריכה פחות מאמץ פיזי מצידו ומאפשרת גם יותר עצמאות, שליטה וגמישות למטופל עצמו. זו הסיבה כי בכל בתי החולים המודרניים אימצו בימים אלו את המיטות האלו כסטנדרט.